דן דאור (1937־2009)

ד"ר דן דאור, סינולוג, מתרגם ועורך ומבעלי הוצאת חרגול, נולד ב-1937 בתל אביב. למד באוניברסיטה העברית בירושלים ובלונדון ולימד, בין היתר, באוניברסיטת תל-אביב. דן דאור נפטר בירושלים בי"ג בטבת תש"ע, 30 בדצמבר 2009. השאיר אחריו אישה ושתי בנות.

הוא היה מו"ל, סופר, עורך ומתרגם, שהעניק לקורא הישראלי אפשרות להעמיק בתרבות הסינית ובפילוסופיה של המזרח. הוא גם היה תייר נלהב שכתב מדריכי נסיעות. אבל נראה שיותר מהכל, דן דאור, שהלך לעולמו בשבוע שעבר, היה תל-אביבי שאהב עד כלות את השפה העברית

108 Poems: Anthology of Classical Chinese Poetry

Selected and Translated into Hebrew

by Dan Daor

מבחר מתוך השירה הסינית הקלאסית באלפיים שנותיה הראשונות: מראשוני השירים ב'ספר השירים' העתיק, ועד סו דונג-פו, מהמאה ה-11 לספירה. יותר משני שליש מהשירים הם מתקופת טאנג (המאות השביעית עד התשיעית), אז הגיעה השירה הסינית לשיאה.

מתוך פתח הדבר לספר:

זאת אנתולוגיה שמרנית למדי. כל השירים בה נכתבו באלפיים השנים הראשונות של השירה הסינית הקלאסית (שירה קלאסית המשיכו לכתוב בסין עוד כמעט אלף שנים, עד לשיריו של מאו דזה-דונג); ומתוך 108 השירים 73 הם מהתקופה שבה, לדעת כל, הגיעה השירה הסינית לשיאה, תקופת טאנג (618 עד 907). אחרי פרק ראשון המוקדש ל'ספר השירים' הקלאסי, שאין לנו מושג מי חיבר את השירים הכלולים בו, ופרק שני, שבא לסקור במהירות את השירה הסינית עד למאה הרביעית לספירה, כל פרק מיוחד למשורר אחד. לא כללתי אלא את המשוררים הידועים ביותר, ותירגמתי כמה שירים מכל אחד מהם על-מנת לתת מושג מסוים על שירתם.

מסיבה זו העדפתי לא להביא שירים בודדים, אפילו במחיר ויתור על כמה שירים מוכרים ואהובים מאוד. הוספתי לשירים משהו על המחברים, והערות מעטות, לפי מה שנראה לי חיוני, אבל לא פרשנות. מה שדו-משמעי או לא ברור במקור ממילא קצת יותר ברור בתרגום. שמרתי על סדר כרונולוגי, כדי לתת תחושה (לא מטעה, כמדומה) של התפתחות - מהישירוּת הרעננה של טאוֹ צְ'יֶן עד לגודש התרבותי של לי שאנג-יִין. ההחלטה לגמור בסוּ דוֹנג-פּוֹ גם היא לא שרירותית לגמרי. הוא אמנם שייך לתקופה מאוחרת, אבל במידה רבה הוא הדוגמא הטובה ביותר של משכיל סיני מסורתי שהיה גם משורר נפלא, ואפשר אולי לראות בשירתו מעין סיכום לכל מה שבא קודם.

התוכן:

פתח דבר

פרק ראשון: ספר השירים (המאה ה-6 לפנה"ס)

פרק שני: מצ'ו' יו'אן עד ליוּ לינג (300 לפנה"ס עד 300 לסה"נ)

פרק שלישי: טאוֹ צְ'יֶן (365 עד 427)

פרק רביעי: שיֶה לינג-יו'ן (385 עד 433)

פרק חמישי: מֶנג האוֹ-ראן (689 עד 740)

פרק שישי: ואנג וֵי (701 עד 761)

פרק שביעי: לי בּאי (701 עד 762)

פרק שמיני: דוּ פ'וּ (712 עד 770)

פרק תשיעי: האן יו' (768 עד 824)

פרק עשירי: בּאי ג'ו'-אי (772 עד 846)

פרק אחד-עשר: לי הֶה (790 עד 816)

פרק שנים-עשר: לי שאנג-יִין (813 עד 858)

פרק שלושה-עשר: סוּ דוֹנג-פּוֹ (1037 עד 1101)

נספח: על ה"צְה"

אחרית דבר